זרוני פס מקננים לפעמים בקבוצות. הסיבה אינה מחסור במקומות קינון, אלא הצורך להתגונן טוב יותר מפני טורפים. באפריקה הם ניזונים בעיקר מחרקים ומציפורים, ואולי עוקבים אחרי נחילי ארבה. השם האנגלי מנציח את חוקר הטבע הבריטי ג'ורג' מונטגיו.
הנתונים מבוססים על תצפיות שדווחו ל-GBIF (בין היתר eBird ו-iNaturalist) בישראל בשנים 2010–2026. הם מראים איפה ומתי אנשים מתעדים את המין, ולא בהכרח איפה הוא הכי נפוץ: תצפיות מתרכזות באתרי צפרות מוכרים.
ספטמבר–אוקטובר, בכל הארץ
| חודש | תצפיות | אחוז |
|---|---|---|
| ינואר | 43 | 1% |
| פברואר | 35 | 1% |
| מרץ | 215 | 6% |
| אפריל | 749 | 21% |
| מאי | 157 | 4% |
| יוני | 14 | 0% |
| יולי | 14 | 0% |
| אוגוסט | 175 | 5% |
| ספטמבר | 1612 | 46% |
| אוקטובר | 415 | 12% |
| נובמבר | 44 | 1% |
| דצמבר | 40 | 1% |
אפריל : בכל הארץ
ספטמבר–אוקטובר : בכל הארץ
למין רגיש מוצגים אזורים בלבד, בלי אתרים מדויקים, כדי לא לחשוף אתרי קינון.
ציפורים נוספות שבולטות בספטמבר
לפי תצפיות ב-GBIF (3513 תצפיות, 2010–2026). מקור הנתונים.

לנקבה פסי אורך בבטן; לזכר פסים שחורים לאורך המשניות (שם: לנקבה בטן בהירה יותר ודגם פנים מוגדר; לזכר כתם שחור צר בקצה הכנף) (לפי ויקיפדיה)

תפוצה עולמית (Clements, באנגלית)
breeds northern Palearctic; winters to southern Africa, Iran, and India