ב"טקסטי הפירמידות" של הממלכה הקדומה במצרים, הנחליאלי הצהוב נחשב לייצוג של האל אטום עצמו. ייתכן שהוא ההשראה הראשונה לציפור הבנו, שהיא כנראה ההשראה לעוף החול, הפניקס, של היוונים.
לינאוס כתב שמקומו של הנחליאלי הצהוב הוא "אירופה", ובהמשך צומצם המקום לדרום שוודיה. הוא מקנן בגבשושיות עשב.
הנתונים מבוססים על תצפיות שדווחו ל-GBIF (בין היתר eBird ו-iNaturalist) בישראל בשנים 2010–2026. הם מראים איפה ומתי אנשים מתעדים את המין, ולא בהכרח איפה הוא הכי נפוץ: תצפיות מתרכזות באתרי צפרות מוכרים.
אוגוסט–אוקטובר, בכל הארץ
| חודש | תצפיות | אחוז |
|---|---|---|
| ינואר | 121 | 0% |
| פברואר | 205 | 1% |
| מרץ | 4358 | 18% |
| אפריל | 3963 | 16% |
| מאי | 829 | 3% |
| יוני | 48 | 0% |
| יולי | 254 | 1% |
| אוגוסט | 2634 | 11% |
| ספטמבר | 6385 | 26% |
| אוקטובר | 4564 | 19% |
| נובמבר | 943 | 4% |
| דצמבר | 181 | 1% |
מרץ–אפריל : יטבתה
אוגוסט–אוקטובר : בכל הארץ
ציפורים נוספות שבולטות במרץ, באפריל ובספטמבר
לפי תצפיות ב-GBIF (24485 תצפיות, 2010–2026). מקור הנתונים.


תפוצה עולמית (Clements, באנגלית)
breeds western Eurasia to central Siberia and southward to northern Africa and central Asia; winters to southern Africa and Indian subcontinent